מדינת ישראל נ' מלונות שלום בע"מ ואח'

החלטה

בפניי מונחת בקשת הנאשמים 4-6 (להלן: "הנאשמים") להורות לעד מטעם המאשימה - המשרד להגנת הסביבה (להלן: "המאשימה"), עו"ד אביב שהרבני, יועץ משפטי במשרד לאיכות הסביבה (להלן: "עו"ד שהרבני"), להביא עמו מסמכים הבאים לדיון ההוכחות (להלן: "המסמכים"):

את כתבי האישום שהמשרד לאיכות הסביבה הגיש כנגד חברות גז כלשהן בגין העדר היתר רעלים כללי או אחר עד להוצאת היתר הרעלים הכללי הראשון של כל חברה וחברה בשנים 2006-2007. ככל שאין בנמצא כתבי אישום כאמור, מתבקש העד להביא עמו רשומה המעידה שאין בנמצא כתבי אישום כאמור.

את תיק החקירה בנוגע להעדר היתר רעלים כללי של הנאשמת 4 עד 2006-2007.

את כל תיקי החקירה בנוגע להעדר היתר רעלים כללי של כל חברות הגז עד 2006-2007.

את כל ההוראות, הסיכומים, והמסמכים הנוגעים לסגירת תיקי החקירה כנגד הנאשמת 4 וכן כנגד כל חברות הגז האחרות בגין העדר היתרי רעלים כללים עד 2006-2007.

הנאשמים הינם: הנאשמת 4, החברה האמריקאית הישראלית לגז בע"מ, חברה פרטית העוסקת בתחום הגז, שסיפקה גז פחמימני מעובה (להלן: "גפ"מ"), במהלך שנת 2007, לנאשמת 1 מלונות שלום בע"מ (להלן: "מלונות שלום"). הנאשם 5, מר משה שפיצר שהיה באותה עת סמנכ"ל פיתוח עסקי אצל הנאשמת 4 והנאשם 6, עומר גורדון, שהיה בעת האמורה מנהל התפעול אצל הנאשמת 4.

ביום 12.5.2011 הגישה המאשימה כתב אישום לפיו הנאשמים מואשמים בעבירה של עיסוק ברעלים ללא היתר כדין, עבירות לפי סעיפים 3 ו-15(ב)(1) לחוק החומרים המסוכנים, תשנ"ג – 1993 (להלן: "חוק החומרים המסוכנים") ותקנות החומרים המסוכנים (סיווג ופטור) התשנ"ו – 1996 (להלן: "תקנות החומרים המסוכנים"); ובעבירת מכירת חומרים מסוכנים למי שאיננו בעל היתר רעלים כדין, עבירות לפי סעיף 8(1) ו-15(ב)(4) לחוק החומרים המסוכנים ותקנות החומרים המסוכנים. לחילופין מואשמים הנאשמים בעבירה של עיסוק ברעלים ללא היתר רעלים כדין, עבירה לפי סעיפים 3 ו-15(ב)(1) לחוק החומרים המסוכנים, ותקנות החומרים המסוכנים.

לטענת המאשימה ביצעו הנאשמים את העבירות האמורות במהלך שנת 2007. המאשימה גורסת שהנאשמים ביצעו את העבירות במשך תשעה מועדים לפחות ובהמשך מכרו רעלים בכמות העולה על המותר בחוק בשני מועדים נוספים לפחות. לחילופין עסקו הנאשמים במהלך שנת 2007 ברעלים ללא היתר רעלים כנדרש, ב-11 מועדים שונים לפחות.

המאשימה מציינת שביום 16.10.2006 ערך המשרד להגנת הסביבה שימוע לנאשמים עקב עיסוק מתמשך בגפ"מ ללא היתר רעלים כנדרש בחוק. בסיכום השימוע נדרשו הנאשמים להגיש בקשה להיתר רעלים בתוך שבועיים ימים ממועד השימוע. בפועל רק ב-21.5.2007 קיבלו הנאשמים היתר רעלים שמספרו 621595, כאשר הם סיפקו למלונות שלום גפ"מ 11 פעמים במהלך שנת 2007, כש-9 פעמים מתוכם היו לפני ה-21.5.2007.

עוד סוברת המאשימה שבמועדים האמורים סיפקו הנאשמים למלונות שלום גפ"מ בכמות העולה על הכמות המותרת בהיתר הרעלים שהחזיקו בו (כמות של עד 8000 ק"ג), לפי הכמות הקבועה בחוק החומרים המסוכנים ובתוספת הראשונה של תקנות החומרים המסוכנים.

טענות הנאשמים בבקשתם:

הנאשמים סוברים שעומדת להם טענת הגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית ובשל הגשת כתב אישום לאחר הודעת המאשימה על סגירת תיק החקירה כנגדם בעניין העדר היתר רעלים עד ליום 21.5.2007. אולם לדידם, המסמכים הדרושים להוכחת טענות אלה מצויים אצל המאשימה. עד המאשימה, עו"ד אביב שהרבני, עובד במחלקה המשפטית של המשרד לאיכות הסביבה שם אמורים להימצא המסמכים. לפיכך מבקשים הנאשמים מבית המשפט להורות לעו"ד שהרבני להביא עמו את המסמכים. בכך גם נחסך הצורך להזמין עד נפרד להצגת המסמכים וההליך יהיה יעיל ומהיר יותר. הנאשמים טוענים כי בעבר לא היה לאף חברת גז בישראל היתר רעלים. בשנת 2005 החליט המשרד לאיכות הסביבה שחלה על חברות הגז חובה לקבל היתר רעלים. בעקבות זאת התנהלו מגעים בין חברות הגז לבין המשרד לאיכות הסביבה לגבי עצם החובה לקבל היתר רעלים ולגבי התנאים שבו. על מנת לחייב את הנאשמת 4 להוציא היתר רעלים החל המשרד לאיכות הסביבה בהליכי חקירה ושימוע לקראת הגשת כתב אישום. במקביל סוכם בין הצדדים שאם וכאשר יוצא היתר רעלים כנדרש החקירה תיסגר וכתב האישום לא יוגש. ואכן, ב-21.5.2007, לאחר שהנאשמים הוציאו את היתר הרעלים הראשון, סגר המשרד לאיכות הסביבה את תיק החקירה. למיטב ידיעתם של הנאשמים, זו הייתה המדיניות של המשרד לאיכות הסביבה כלפי כל חברות הגז.

עוד סוברים הנאשמים שבכתב האישום דנן נקטה המאשימה בטקטיקה של "ריבוי האשמות" כלפי הנאשמים. היא אספה כל אישום אפשרי כנגד הנאשמים על מנת שלא יווצר סיכוי לזיכוי מוחלט שלהם. לטענתם, כשהמאשימה סבורה שבוצעה עבירה המצדיקה הגשת כתב אישום היא מצרפת לעבירה זו אישומים נוספים, שברגיל לא הייתה מעמידה לדין בגינם, כדי שנאשמים יורשעו לכל הפחות באחד מהאישומים. במקרה דנן, סוברים הנאשמים שעבירת העדר היתר רעלים כללי עד ליום 21.5.2007 הוספה לכתב האישום רק בשל טקטיקה זו. שכן המאשימה שלחה מכתב לנאשמת 4 ובו היא הודיעה שהיא סוגרת את תיק החקירה ובפועל לא הגישה כתב אישום בגין עבירה זו מאז מאי 2007 ועד מאי 2011 – .במשך 4 שנים.

הנאשמים מוסיפים שמאחר והמאשימה בתגובתה טוענת שהעד עו"ד שהרבני אינו יכול להעיד על הליכי חקירה במחוזות אחרים כיוון שהוא היועץ המשפטי של מחוז תל אביב בלבד, נאלצים הנאשמים להזמין לעדות גם את עו"ד איריס שליט הממונה על האכיפה במחלקה הראשית לאיכות הסביבה ולהביא עמה את אותם המסמכים.

תגובת המאשימה לבקשת הנאשמים:

המאשימה סוברת שיש לדחות את בקשת הנאשמים. לטענתה, הבקשה שהוגשה גורפת מידי והיא הוגשה בשיהוי רב. הגשת הבקשה במועד סמוך למועד ההוכחות מלמדת על חוסר ניקיון כפיים מצד הנאשמים. כמו כן, הנאשמים לא הציגו בסיס נורמטיבי המצדיק את בקשתם. הנאשמים אף לא ניסו להשיג את המידע שבמסמכים בדרכים החוקיות העומדות לרשותן, למשל הגשת בקשה מכוח חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: "חוק חופש המידע"), או בקשה לקבלת חומר חקירה מכוח סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש] תשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ"). מעבר לאמור מציינת המאשימה שהיא מסרה לנאשמים חלק מן המסמכים, בהם תיק החקירה בנוגע להיעדר היתר רעלים כללי של הנאשמים עד 2006-2007. הנאשמים ביקשו תיקים אלו בפברואר 2013 וקיבלו אותם בראשית חודש אפריל 2013.

בעניין זה מציינת המאשימה שבדרך כלל אין לנאשם זכות עיון בחומר חקירה המצוי בתיק חקירה אחר. זאת אף אם הנאשמים היו חשודים בתיק החקירה המבוקש אין להם זכות לעיין בתיק חקירה אשר לבסוף לא שימש בסיס להכנת כתב האישום. עם זאת, המאשימה מצאה לנכון להעביר לנאשמים מסמכים מת.ח. 133/06. על אף האמור, הנאשמים מבקשים מסמכים מת.ח. 133/06 אשר העתקו מצוי בידיהם כבר למעלה מתשעה חודשים. המאשימה מדגישה שכתב האישום בתיק זה מבוסס על ת.ח. 68/08 שנפתח במהלך שנת 2008, כשנה לאחר סגירת ת.ח. 133/06.

עוד טוענת המאשימה שהנטל להפריך את חזקת התקינות והחוקיות של מעשה הרשות מוטל על הנאשם הטוען לאכיפה בררנית. במקרה דנן, בקשת הנאשמים אינה מצביעה על תשתית עובדתית ראשונית המבססת את חשדות הנאשמים לאכיפה בררנית פסולה שננקטה בעניינם. המאשימה מציינת שהפסיקה קבעה שאין לקבל בקשות גורפות המוגשות מכוח סעיף 108 לחסד"פ אך ורק לשם השגת מידע כללי ומבלי שהנאשמים הביאו אף ראשית ראיה להוכחת טענת האכיפה הבררנית.

עוד מציינת המאשימה שהעד עו"ד שהרבני הינו היועץ המשפטי של מחוז תל אביב במשרד להגנת הסביבה של מחוז תל אביב וככזה אינו יכול להעיד על הליכי חקירה ואכיפה הנוגעים ליתר המחוזות של המשרד להגנת הסביבה.